גיל הנעורים מביא איתו חוויות חדשות, הזדמנויות מרגשות, ותובנות משמעותיות לגבי העצמי. בני ובנות הנוער עוברים/ות שינויים מרחיקי לכת בחשיבה, ברגש ובגוף.  אנחנו פוגשים אותם בתקופה מבלבלת. מחד הם שואפים לעצמאות והודפים אותנו לא מעט. מאידך הם מתלבטים ומלאי ספקות לגבי עצמם וסביבתם ומחפשים תשובות. כך אנחנו, המבוגרים, חווים אותם בתנועה בלתי פוסקת של הדיפה ומשיכה.

​

המקום הנינוח יחסית של בני ובנות הנוער נמצא עם בני ובנות גילם/ן. במרחב זה מסרים ניתנים ומתקבלים יותר בטבעיות. לכן רק טבעי שקבוצה של נערים/ות יהוו סביבה פורה להתפתחות עצמית. בקבוצה זו הנחיה מדויקת ונעימה יכולה לתת לנער/ה נחמה והבנה כיצד הוא/היא משתלבים בפסיפס החיים המורכב. לתפישתי, אפשר לתאר את תפקיד המנחה מדברי נלסון מנדלה: "תוביל מהעורף, כדי שאלו שבחזית יחוו את עצמם כמובילים.". בעצם אני משמש כזרז וטריגר לנושאים/חוויות/דילמות והקבוצה לוקחת את זה לכיוון הרצוי והראוי.

​

בסופו של תהליך קבוצתי זה, הנערים יוצאים בחוויית גיבוש גדולה ויכולים להמשיך חברויות משמעותיות להמשך דרכם. מעבר לכך, תחושת המסוגלות האישית שלהם עולה, כמו גם המוטיבציה לחיים מלאים, מאתגרים ומשמעותיים.

​

לכל קבוצה יש נושאים הקריטיים לה, שפה משלה, דינמיקה ומשמעויות ייחודיות. לכן לפני שאני מגיע למפגש הקבוצתי הראשון, אני עורך ניתוח פונקציונאלי מקיף ככל האפשר על הנערים/ות והסביבה: הדילמות המרכזיות שעולות, התנהגויות בולטות, תתי-קבוצות, מתחים בין-אישיים, מאפייני המקום ועוד. מתוך כל זה אני בונה תכנית חצי מובנית לקבוצה. מאפייני הקבוצה משתנים בהתאם לצרכים העולים (מס' משתתפים, משך הקבוצה, זמני המפגשים, אופי הפעילות וכו'). הפתיחות המחשבתית הזו מביאה אותי לקבוצה בסקרנות ובמעורבות אישית גבוהה. ההתאמה הזו מאפשרת ליצור אמון ביני לבין משתתפי הקבוצה ביעילות גבוהה יותר. וכך נגיע לליבת הדברים ביעילות הגבוהה ביותר.

​