על עץ אשכוליות, ילדים והורים

לפני כ-7 שנים קיבלתי מתנה עץ אשכוליות אדומות צעיר. בגובה של כ-50 ס"מ, עם גזע דק ומתנדנד. התרגשתי מאוד מהמתנה, היות וזה שילוב בין 2 דברים שאני מאוד נהנה מהם : גינון ואשכולית אדומה (אחד הפירות האהובים עליי, אם לא הכי אהוב).

היתה בעיה אחת קטנה- גרתי בשכירות, לכן לא יכולתי לשתול את העץ בגינה, כי רציתי שהעץ ימשיך איתי גם כשאעבור לבית אחר. כמו כן, הייתי צריך פתרון שיאפשר קלות יחסית לנייד את העץ, לכשאעבור דירה.

הפתרון המיידי שמצאתי היה דלי צבע גדול של 18 ליטר. מתוך מחשבה שכרגע זה מספיק עבורו. ועם הזמן אפנק אותו בעציץ מפואר יפה וככל שיגדל ויצמח אתאים לו את המרחב הנדרש עבורו.

בשנה הראשונה היה מדהים לראות את הצמיחה של העץ. כל ניצן הפריח בי התרגשות (ואינספור צילומים לוואטסאפ המשפחתי, כמובן). במהלך הזמן, התרגלתי לעובדה שהוא בדלי. וסה"כ הוא נראה טוב וירוק.

כצפוי, במהלך השנים עברנו מס' בתים. ובכל מעבר הקפדתי לתת את תשומת הלב גם לעץ שבדלי. היו פעמים שהוא נחלש והעלים נהיו מדובללים יותר, לעתים בגלל מזג האוויר ולעתים כי אני שכחתי להשקות אותו בזמן. אבל בסה"כ, העץ גדל, התעבה ובנה גזע חזק לעמוד ברוחות סבירות, הצמיח ענפים ועלים רחבים שניזונו מאור השמש והמשיך לגבוה ולהתפתח. אך עדיין לא קיבל צורה של עץ מבוסס.

לאחר כ-5 שנים עברנו לגור בבית משלנו. שם, כלאחר כבוד, העץ קיבל את המרחב שלו באדמה פוריה בגינתנו.

שני דברים שבלטו לי כששתלתי אותו באדמה-

1) השורשים הצפופים שלו התאימו את צורתם לצורת קירות הדלי. כאשר במרכז הדלי צפיפות השורשים היתה קטנה יותר. כאילו השורשים ניסו לדחוק את גבולות הדלי.

2) לפתע נזכרתי בכוונה הראשונית שלי להחליף לו את הדלי למיכל גדול יותר לפני מס' שנים.

זמן קצר לאחר שהעץ עבר מהדלי לאדמה, הוא עבר תקופת הסתגלות מסוימת, בה נראה כי הוא נחלש מעט. אך תוך מספר שבועות העץ חזר לפרוח.

היום, אחרי כשנתיים, העץ גדל ומקבל צורה של עץ בוגר.

אם קראת עד פה, בוודאי ברור לך החיבור להורים וגידול נערים.ות.

אגיד, שבמקביל לגידול העץ, אני מגדל גם את שלושת ילדיי. ומאז ששתלתי את העץ בגינה, יוצא לי להתבונן בתהליכים המקבילים בין העץ לביניהם. במיוחד עם בני, שהיה בן 3 כשקיבלתי את העץ והיום מתקרב לקראת העשור הבא של חייו.

במיוחד, נשארת בי החוויה משתילת העץ בה נזכרתי ברצון להתאים לו את מרחב המחיה ככל שיגדל. והתובנה הפתאומית שלא עשיתי זאת. בהקבלה לבני, אני מוצא את עצמי מסתכל על ילד מקסים, חכם ואוהב (ועוד שפע תכונות, אבל בכ"ז...) ותוהה האם אני מספק לו את מרחב המחיה המתאים עבורו. כאשר מחד, הוא סה"כ פורח ומביע אושר וסיפוק. מאידך, האם המרחב שאני מספק לו מאפשר לו להצמיח את השורשים שלו בנוחות ובמלוא כוחם? איך אני יכול לדעת זאת? האם הוא יודע לענות בכנות על השאלה הזו?

אין לי תשובה מדויקת לשאלה הזו, אבל מה שלמדתי מהעץ זה שכנראה לא אדע בדיוק עד שהוא יצא מהעציץ שסיפקתי לו ויכה את שורשיו באדמה, ללא הגבולות שיצרתי לו.

מה שאני כן יודע זה:

1) אני צריך לספק לילדיי מרחב מחיה פורה ומותאם לגודלם ומצבם.

2) כל עוד ילדיי נמצאים ב"עציץ", יש לי אחריות יתרה לספק להם את מרבית צורכם.

3) כהורה, יש לי אחריות בכל רגע ורגע לוודא שמרחב המחיה שאני מספק להם מאפשר להם התפתחות.

4) לא להיבהל אם שינויים שקורים גורמים לילדיי להיקמל מעט, אך עליי לוודא ולספק להם את מה שנדרש כדי שיחזרו לעצמם. זה חלק מההתפתחות שלהם (וגם שלי).

5) כהורה, תמיד אחיה במידה מסוימת של חוסר וודאות לגבי ילדיי. לכן אני מתחיל בלהאמין בכך שאני הורה טוב דיו. במקביל, אני נעזר בילדיי כדי לוודא שאת ובמידת הצורך מדייק את עצמי עבורם. זאת, באמצעות תקשורת פתוחה ככל האפשר, המאפשרת לי לדעת מה מצבם מהעלה ועד השורש.

במידה ואתם חשים אי ודאות גדולה מדי או חוסר בטחון לגבי מצב ילדכם/ילדתכם, אתם מוזמנים ליצור עמי קשר להתייעצות /ליווי / טיפול עבור בנכם/ בתכם.

צור קשר